כשהייתי ילדה קטנה נהגתי לתפוס גלים בחוף הארגמן בעכו, שם גרתי. היה לי גלשן גדול מקלקר לבן ואיתו הייתי מפלסת את דרכי אל תוך מעמקי הים, למקום בו היו גלים גבוהים באמת, שיכלו לשאת אותי על גבי הגלשן שלי עד לחוף. חוויה מדהימה ועוצמתית. ככל שאני עוסקת יותר באסטרולוגיה אני נפעמת מהמקבילה הברורה של הנל לחיי […]

בכולנו מהדהד עבר, עבר קרוב, מהחיים האלה, ועבר רחוק יותר: זיכרונות (מודעים יותר ומודעים פחות) מחיים אחרים. העבר מסומל באסטרולוגיה בין השאר על ידי הירח. המזל בו נמצא הירח במפת הלידה של אדם מסמל את טיב הזיכרונות שהוא נושא עימו לאורך גלגולים. תמצית החוויות שחווה – בילדותו, ובחייו האחרים. הזיכרונות שלנו מעצבים את הזהות שלנו, את התחושה של “מי אני”.

אם נצליח ליהנות מהדרך תוך שאנו צועדים בעקבות החלומות שלנו – אז ניצחנו בחיים. כל כך קל להפוך את המטרות שלנו למרכז הכובד בחיים שלנו, כך שכל רגע בהווה משתעבד אליהן והופך לאמצעי שיקרב אותנו אליהן ומאבד את חיותו ומשמעותו הייחודית. המטרות שלנו הופכות לעיתים לסמל של גאולה עבורנו – משהו שאין לנו כרגע ושאנחנו

“להיות מאושר זו החלטה – לא חשוב מה יקרה“ לפני כמה שנים נתקלתי במשפט הזה טבוע על גבי לוחית מתכת באחת מחנויות הספרים. כמובן שקניתי את הלוחית הזו מייד וחיברתי אותה למחזיק המפתחות שלי. הלוחית היתה בצבע אדום – הצבע האהוב עלי – והיה לי ברור שהיא תבלוט מספיק כדי להוות תזכורת יומיומית לכך שלהיות מאושר, או אפילו”רק” שמח

אני רוצה לכתוב כמה מילים על נושא כאוב ששמו אשמה.… באסטרולוגיה אשמה מתבטאת דרך ארכיטיפ המזלות גדי ובתולה, ושליטיהם: הפלנטות סטורן ומרקורי. גדי קשור בתחושת אשמה על רקע טעויות שעשה האדם אשר הביאו לתוצאות קשות, בחוויה האישית שלו, על רקע אחריות שלא עמד בה וכדומה. ארכיטיפ הבתולה קשור באשמה בשל התחושה שאינני אדם טוב מספיק (ראיית כל הפגמים

לכל אחד מגיע אדם אחד שיאהב אותו. אדם אחד, לפחות, בעולם, שרואה אותו, שמבין, שיודע מאין הוא בא ומדוע הוא כפי שהוא. לכל אחד מגיע אדם אחד בעולם, לפחות, שמכיר ומבין ויודע את הצלקות הישנות, את הפצעים שעדיין מדממים. אדם אחד שדואג לו באמת, שמקבל ולא שופט, אדם אחד שמחבק, שמכיל, שעומד לצידו גם כשהוא טועה, גם

אנחנו יכולים לבחור  – במודע או שלא במודע – להכניס את עצמנו למערכות יחסים ולסיטואציות דומות לכאלו מן העבר שצרבו בנו זיכרונות כואבים כדי לתקן, לעשות את זה הפעם אחרת, ליצור תוצאות שונות, ליצור אהבה במקום בו לא הייתה אהבה בעבר. משהו בהתנסות ההיא, העברית – מחיים אלה או קודמים – נשאר לא שלם וכיוון שכל דבר ביקום שואף

ההתמודדות היא תמיד מול עצמנו.  מה שאנחנו חושבים שאדם אחר חושב עלינו, או מרגיש כלפינו ועשוי להטריד אותנו מאד לעיתים, הינו פעמים רבות השתקפות של מה שאנחנו חושבים על עצמנו, מה שאנחנו מאמינים בו לגבי עצמנו, לפעמים בעל כורחנו, לפעמים עמוק בתוך תת ההכרה שלנו. אם התבנית הזו לא הייתה קיימת קודם כל בתוכנו, כדפוס מחשבתי קבוע, כאמונה פנימית עמוקה,

או חיים אחרים. יש הגורסים שכל החיים שחיינו “לפני” ואלה שאנו חיים “עכשיו” מתקיימים לנצח בו זמנית במימדים שונים. אני כמובן לא יודעת אם הדבר נכון למרות שזה נשמע לי הגיוני. עד שלא אחווה ישירות חוויה שתאשר או תפריך את הרעיון עבורי, אני נוקטת בעמדה ניטראלית ומתייחסת לחיים ה”אחרים” כאל חיים “קודמים” בציר הליניארי של הזמן. מאז

האם אהבה היא בחירה? לפני שנים ראיתי סרטון קצר של מורה רוחנית בשם ליאורה כהן. בסרטון ליאורה סיפרה שהחליטה בינה ובין עצמה לבחור לחוש אהבה, פשוט כי אז היא מרגישה הכי טוב. כלומר – ללא קשר למה שאדם אחר אומר/עושה – היא בוחרת לחיות מתוך צ’אקרת הלב שלה ולחוש אהבה כי במקום הזה הכי נעים לה. היא

היום הגיע לידיעתי מידע שערער את שלוות נפשי. הרגשתי שהשמיים עומדים ליפול עלי. בעוד אני מנסה לעכל את סערת הרגשות עלתה בי מחשבה מפתיעה: “אולי זה בדיוק מה שאמור לקרות כרגע? אולי זה דווקא לטובה? מאין את כל כך בטוחה שזה יוביל לדברים הרעים שאת מדמיינת? אולי זה בדיוק מה שצריך ונכון כרגע?” תוך כדי שמחשבות חדשות

קנאה. מילה קשה. מפלצת ירוקת עין….. מדוע בחר שיקספיר דווקא בצבע הירוק כדי לתאר את המפלצת הזו? ירוק….צבע של צמיחה…טבע….ריפוי… קנאה. מילה קשה. מילה בעלת קונוטציה ‘רעה’. מילה שמייצרת מייד שיפוט – פנימי וחיצוני. קנאה נימצאת על משרע רגשות שאנו מכנים “שליליים” – בדומה לכעס, תוקפנות וכו’ – רגשות שאינם נעימים עבורנו ועבור סביבתנו ושאנו מנסים

בשנים האחרונות אנו שומעים ממורים רוחניים רבים כי בכדי ליצור מציאות חדשה – דבר חדש שאנו רוצים לחוות בחיינו – מומלץ להשתמש בטכניקת הוויזואליזציה. נאמר לנו שוב ושוב כי אחד הדרכים העוצמתיות ביותר למימוש יעד נכסף הוא לדמיין את המצב החדש אליו נרצה להגיע כאילו היה המציאות ברגע זה ממש. עלינו לדמיין את תמונת המצב הסופי כשאנחנו בתוכה ולחוות אותה כממשית.  התמונה צריכה

ככל שאנו ‘מעלים’ את התדר האישי שבו אנו ‘מווברטים’ (מהמילה ויבראציה – תדר) בעולם, כך משתנה המציאות הפיזית שאנו חווים: ניסים מתרחשים בתדירות הולכת וגוברת, יחסינו הבין אישיים משתפרים והחיים הופכים קסומים. הכל מתרחב ונעשה עשיר יותר, צבעוני יותר, משמעותי יותר, ודברים בהם אנו רוצים מגיעים אלינו בקלות רבה יותר. העלאת התדר נעשית על ידי שינוי מצב התודעה

ההחלטה ליצור שינוי היא למעשה מחשבה: “דרוש כאן שינוי”. השכל מבין כי שינוי נחוץ עקב חוויה רגשית כלשהי. ואולם – במוחנו חולפות כשישים אלף מחשבות ביום, שחלקן סותרות זו את זו ומעוררות רגשות סותרים המובילים בהתאמה להחלטות סותרות. גם המציאות המשתנה תדיר לנגד עינינו יכולה להסיט אותנו ממסלול השינוי שהחלטנו עליו ברגע נתון. על מנת שההחלטה ליצור שינוי לא תשתנה כתגובה לנסיבות החיצוניות

“דבר אינו אישי” אומר דון מיגל רואיס בספרו “ארבע ההסכמות”, ספר נפלא המתווה מפה אלטרנטיבית למציאת חופש אישי באמצעות ארבע החלטות שמקבל האדם בינו לעצמו. כל אדם חי ב”חלום” ייחודי לו, שהינו סך ההתניות האמונות והזיכרונות שלו, היוצרים את הפריזמה דרכה הוא רואה את העולם. תפיסת המציאות של כל אדם היא לעולם סובייקטיבית: המציאות האובייקטיבית נתפסת

ממש כפי שיש “לרוקן את הספל המלא עד תום” בכדי לאפשר לידע חדש להיכנס, כך בכדי לאפשר לאלוהים להתגלות בפנינו עלינו להשאיר לו מקום – מרווח דרכו יוכל להיכנס אל חיינו, להתערב ולחולל ניסים. מרווח זה נוצר על ידי מציאת נקודת האיזון הפנימית המעודנת בין לקיחת שליטה וניווט הספינה אל עבר היעד שהצבנו, ובין הרפיה: נפשית, מנטאלית,

למחשבה יש כוח לברוא רק כשניצמדים אליה. היצמדות מתרחשת כשאנחנו מקבלים מחשבה כאמת או כשאנו נאבקים כדי למגר אותה ממוחנו. בשני המיקרים הכוח הבורא הוא הרגש הנלווה לתהליך המנטאלי – רגש שאנו מזדהים עימו והופכים לאחד איתו. כשאנחנו מתרגלים מדיטציה, אחד הדברים המופלאים המתרחשים הוא שאנחנו מסוגלים לתת למחשבות הללו – מחרידות או מופלאות ככל שתהיינה – לחלוף

כשמסתיים המאבק, מתרחשת לבסוף כניעה. כניעה למה שיש, כניעה לרגע הזה, לדבר היחיד שקיים. כשהמאבק בנחשולי החיים, כשהשינאה וההתנגדות למה שיש מגיעים למיצויים – ולו רק זמנית –אנו נותרים הווים. תשושים, כנועים. אם ברגע זה מוותרים במודע על האכזבה, על השיפוט, על אופציית השקיעה אל תוך אפלת הדיכאון קורה דבר מופלא: נכנסים עמוק מאוד לרגע הזה. הרגע הנוכחי

פעמים רבות קראתי כי כדי להשיג את היעדים שלך – כדי למשוך אליך את הנסיבות שיתמכו בכך מהיקום – אתה חייב שיהיה בך רצון בוער להגשימם. הדברים נכתבו בספריהם של מורים הנחשבים כמובילים בעולם בתחום יצירת המציאות, מגנוט והגשמת יעדים. אנשים אלה אמרו : “אם רצונך בכסף – אתה חייב לחוש רצון בוער לכך”. “אם

תוך כדי צעידה בנתיב הגשמת החלומות שלנו עולים לעיתים ספקות בדמותן של מחשבות מאוד ‘הגיוניות’, שמספרות לנו שמה שאנחנו רוצים בלתי אפשרי. הן מסבירות לנו מדוע הדבר אינו כדאי, שאנחנו משקרים לעצמנו ובעצם זה לא מה שאנחנו באמת רוצים, או שזה לא באמת משנה אם נשיג את אותם יעדים או לא. מחשבות אלו מעודדות אותנו לוותר לטובתנו, הן לא

לראות את עצמי דרך עיני שלי בלבד משמעו לזכות בחופש אישי. לראות את עצמי דרך עיני שלי בלבד משמעו שלא לקחת באופן אישי את הדרך בה אני משתקף דרך עיני אחרים – לטוב ולרע. השתקפויות אלו טומנות בחובן מלכודת לשלילת החירות האישית. כילדים קטנים אנו לומדים רבות על יכולותינו ועל היותנו “טובים” או “רעים”  דרך

 לאורך תהליך הריפוי העצמי אני רואה כמה מתנות אני מקבלת, ואני נזכרת בתקופה בה הייתי נאמנה רק לעצמי. באותה תקופה ריציתי אך ורק את עצמי, הקשבתי לקולי הפנימי ונהגתי רק על פי מה שהרגיש נכון עבורי. למרבה הפלא, למרות התנהגות “אנוכית” זו, דווקא בתקופה זו המתנות שהורעפו עלי היו אינסופיות ואהבת האל הורגשה כחסד אינסופי

במסענו אל יצירת השינוי המיוחל – שינוי פנימי המוביל לחיצוני – אנו עשויים לגלות שאחד החסמים הגדולים העומדים בפנינו הוא לא אחר מאשר – אנחנו עצמנו. ישנן סיבות רבות שבשלן חלקי אישיות שונים שלנו עלולים להתנגד ליצירת הטוב שבו אנו חפצים ברמה המודעת – וכולן נימצאות תחת שם הכותרת: פחד. בשלב כלשהו בתהליך הריפוי, אנו נעשים

בסוף השבוע האחרון צפיתי בפרק של תכנית הריאליטי “המירוץ למליון”. אחת המשימות של הזוגות המשתתפים היתה להגיע לביקתת בלהות שמתוכה יוצא אדם שמנפנף בגאווה  – מול מי שמעוניין ובעיקר מול מי שלא – בלשונו החצויה כלשונה של לטאה. קריפי! אותו אדם הציג בפני הזוגות את הבחירה בין “ממתק לתעלול”, אותו מנהג ידוע מחג ההלואין הנוצרי.

שינוי – בחירה בדרכי תגובה חדשות במצבים מאתגרים נפשית מולם התנהלנו עד כה בדרך מסויימת – דורש לעיתים אומץ רב. הדבר משול בעיני לקפיצה ממטוס כשבאמתחתך רק הבטחה שמצנח מחובר אליך אך לא תדע זאת בוודאות עד שתגיע ממש קרוב אל פני הקרקע. כדי ליצור שינוי כזה בחיינו נדרש לעיתים זמן. שוב ושוב אנו עדים לדרך שבה הפחדים הישנים מנהלים אותנו ואת הבחירות שלנו.

על מה אתה חושב ברגע זה? אם מחשבותיך יוצרות את חוויותך –  האם זו המחשבה שאתה רוצה שתיצור את עתידך? אם לא – שנה אותה! כמה פעמים ביום עיצרו ושאלו את עצמכם:” על מה אני חושב כרגע?” אנחנו נוטים להיסחף בצורה אוטומטית עם מחשבות ולעיתים קרובות הן מחשבות שאינן חיוביות לגבי עתידים אפשריים או חוויות

הציטוט הזה הוא כמובן מסדרת הארי פוטר, וזה שאסור לומר את שמו בקול רם הוא הרשע – וולדרמוט. ככשטילתי לראשונה במזרח השתתפתי בקורס מדיטציה ובודהיזם במקום שניקרא בודגאיה. זו עיר בה נימצא מקדש בודהיסטי ובו עץ שצמח מתוך חוטר העץ המקורי תחתיו על פי האמונה זכה בודהה להארה. הקורס הזה שינה את חיי. זו הפעם

אמא תרזה אמרה:” אם אתה שופט אנשים אין לך זמן לאהוב אותם.” אמירה מקסימה. ואני מוסיפה: אם אתה חושב מחשבות שליליות אין לך זמן (מקום) למחשבות חיוביות. בכל רגע נתון יש לנו אפשרות לבחור על מה לחשוב, מה לחשוב, איך להרגיש ולמה להעניק את איכות תשומת הלב שלנו. בכל רגע נתון רק הלך רוח אחד

האמונות שלנו לגבי החיים מעצבות את הציפיות שלנו לגבי אופן התגלותם בפנינו.  הציפיות שלנו יוצרות את התוצאות שאנו חווים סביבנו. מדוע? כיוון שהציפיה למשהו משמעה לחשוב על הדבר שאותו אנו מצפים לחוות: לראות אותו בדמיוננו. אנו מעניקים לכך תשומת לב מנטאלית ובעקבותיה רגשית וכל דבר שאנו חושבים עליו לאורך זמן בליווי אנרגיה רגשית – מתממש בסופו של דבר. זהו

אחת הסיבות שהחלטתי להוסיף בלוג לאתר היא שבשנתיים האחרונות, בכל יום, מתוך העבודה שאני עושה עם עצמי, צצות בי עוד ועוד תובנות חדשות לגבי הדרך לריפוי עצמי ואני חשה צורך אדיר לשתף בהן. הן פרי המסע שלי עם עצמי, מסע של התבוננות, של ניסוי למידה והתפתחות. העבודה על עיצוב האתר הזה מציבה אותי מול אחת

לאחרונה יצא לי לחשוב על מכלול המשמעויות הטמון בציווי התנכי “ואהבת לרעך כמוך”. ככל שאני לומדת יותר על עצמי ועל החיים, רואה יותר ומבינה יותר המשפט הזה נראה לי כצופן בחובו את אחד החוקים המרכזיים של היקום בו אנו חיים.  משום מה האמנתי מאז ומעולם שהאמירה “כל התורה על רגל אחת” התיחסה לציווי הנ”ל והופתעתי לגלות

Welcome to WordPress. This is your first post. Edit or delete it, then start writing!